רון גרש מבלה עם סבא נחמן ברקו בחוף האקוודוקט בקסריה,
סמוך לקיבוץ שדות ים
נחמן ברקו השתייך למחתרת היהודית בהונגריה בתקופת השואה, הוא נתפס ונאסר בכלא האכזרי- כלא בשדרות מרגיט בבודפשט. באותה עת, חנה סנש, צנחנית, שליחה אמיצה מארץ ישראל נתפסה על ידי הגרמנים הנאצים מיד כשחצתה את הגבול ההונגרי.
היא עונתה קשות בכלא מרגיט עד שהוצאה להורג. דבר מותה נודע בין האסירים באמצעות קוד תיפוף על קירות הכלא.
חנה סנש נתקבלה לבית הספר החקלאי בנהלל ולמדה בו שנתיים. בסיום לימודיה הצטרפה בדצמבר 1941 לקיבוץ שדות ים. היא עבדה במחסן הקיבוץ והחלה למלא תפקידים מרכזיים, בין השאר כחברת ועדת הביטחון. היא המשיכה בכתיבה ושירה "ההליכה לקיסריה" היה לימים לאחד השירים הידועים בישראל.
הליכה לקסריה / מילים: חנה סנש
אלי, אלי שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים, תפילת האדם.
נחמן ברקוBerkó Károly
נולד ב־1927 בנאגיסולוש: וינוהראגייב Nagyszőllős (Vinohragyiv)
נפטר בבית חנניה ב-12.2.2007
חבר ’דרור הבונים,
ב־1942 נסע לבודפשט כדי ללמוד חשמלאות וקיים קשר עם חברי תנועתו. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב־19.3.1944, פעיל במחתרת. קיבל תעודות מזויפות מווילי איזיקוביץ. לפי הנחיות צבי גולדפרב עסק בהשגת תעודות אריות, בהברחת יהודים לרומניה ובבניית בונקרים. באוגוסט 1944 ניסה לעבור את הגבול לרומניה. נתפס, נחקר והועלה לרכבת גירוש, אולם בעבור הרכבת בקרבת בודפשט הצליח לברוח. הגיע לרחוב בארוש (Baross), למרכז המחתרתי של תנועתו. מחופש במדי ׳לוונטה׳(Levente – המקבילה ההונגרית של היטלר יוגנד) ביצע שליחויות שונות, בעיקר בהספקת מזון לבונקרים. נאסר שוב והובא לבית הסוהר בשדרות מרגיט (Margit körút). נשלח לגבול אוסטריה ושם הועסק בפינוי פצצות. בסוף מרס 1945 שיחרר אותו הצבא האדום. עלה לארץ ב־1946. ממייסדי המושב בית חנניה (1950).
באמצעות הספר מעבירה מלכה לקוראים, חוויה עוצמתית שחוותה כילדה קטנה בת 9 בשואה.
בספר מסופר על ילדה ובובתה הקטנטונת, שעזרה לה לשרוד את הקור והרעב לאחר שנימלטה עם משפחתה לרוסיה. הבובה הקטנה הייתה מזכרת יחידה מהבית, שנשאר בפולין, על כל הטוב שהיה בו.
באשה הבובה הייתה מקור ניחומים בימים ובלילות הקשים.
הבובה שרדה כל שנות המלחמה בכיס שמלתה, היתה שותפתה הסודית לנדודיה באירופה, עלייתה הבלתי לגאלית לארץ באונייה, גירוש למחנה מעצר בקפריסין למשך שנה וחצי, עלייתה ארצה, והקמת מושב בית חנניה.
מלכה עסקה בחקלאות במשך שנים רבות, ובביתה שבמושב, היתה הבובה הקטנה מונחת במגירת גרביים - עד שנמסרה ליד ושם, למשמורת עד.
הסיפור מתואר באופן סוחף, הרפתקני ומרגש. הסיפור משלב בין מציאות קשה שנחשפת אליה הילדה, לבין עולם דמיון קסום שבנתה לעצמה, ושני העולמות שזורים זה בזה בנגיעות עדינות, עד לסוף הטוב.
הספר נכתב כך שיתאים לעולמם של ילדים בטווח הגילים שבו הייתה היא עצמה- גיל בית ספר יסודי,
הן מבחינת בחירת התוכן ודרך ההגשה, והן בהיותו מנוקד.
מלכה היא אישה נדירה- משכילה, נעימה, מאירת פנים, מוכשרת ביותר, מדברת ברהיטות ובשטף. מלכה רואה בספר ייעוד וחובה, למען חינוך דורות ילדי ישראל וחיזוק מורשת העם. מלכה הוזמנה לתת עדותה כשורדת שואה, במסגרת פרויקט סרטים משותף בין יד ושם והטלויזיה החינוכית, מפגשי זיכרון בסלון, והרצאות בפני תלמידים, ולמרות הקושי הרגשי, עשתה זאת בחפץ לב.
ועדת "יד ושם" הכירה בחשיבות הספר ובערכו הרב,
וכפי שרשמו בחוות הדעת המנמקת את תרומתם הסמלית להוצאת הספר לאור: "זהו ספר חשוב, ערוך ומאויר באופן מקצועי וראוי להפצה רחבה".
מלכה נמנית עם אחרוני ניצולי השואה שיכולים לספר את סיפורם, וייחודה בכך, שבחרה לספר זאת בדרך מאוד יצירתית.
היתה לי הזכות להיות חלק מהכנת הספר, ועל כך אני מודה למלכה ולכל השותפים האחרים.
מצגות לימודיות בנושאי מדע וטכנולוגיה
