בנוסף לרבייה מינית, אלמוגים מסוגלים להתרבות גם ברבייה אל-מינית שבה אין הפריה של תאי מין. המונח רבייה א-מינית מתייחס בדרך כלל למקרים בהם האלמוג מתחלק לשני אלמוגים, או שהוא מנץ פרט חדש, או למקרים בהם הפרט גדל ומוסיף חלקים זהים לגופו. בכל המקרים האלה, התוצר זהה גנטית לאלמוג ההורה. מאחורי אסטרטגיות רבייה א-מיניות שונות עומדים מנגנונים פיסיולוגיים שונים ומורכבים.
קיטוע (fragmentation) של האלמוג למקטעים הוא אסטרטגיית רבייה א-מינית מאוד נפוצה. קיטוע כזה יכול לקרות בעקבות שבירה של האלמוג על ידי גורם חיצוני (כגון מפץ גלים), או באופן מכוון על ידי מנגנונים פיסיולוגיים באלמוג עצמו. בשני המקרים, התהליך יכול להסתיים במקטעים זהים גנטית לאלמוג ההורה שמצליחים להיצמד למצע השונית ולגדול לאלמוגים חדשים. בניגוד לרבייה מינית שתורמת רבות להפצת מין האלמוג לשוניות אחרות, ברבייה א-מינית טווח ההפצה הוא קטן בהרבה ובמקרים רבים, האלמוג החדש ייצמד למצע בסמיכות לאלמוג ההורה. במקרה זה הזהות הגנטית להורה מהווה דווקא יתרון, שהרי להורה יש את התכונות שאפשרו לו בעברו כצעיר לשרוד ולהתפתח במקום זה.
צמח בריופליום = ניצנית משוננת : סרטון מספר 1 כניסה
סרטון מספר 2 bryophyllum
ניצנית משוננת הוא צמח הגדל בר בהרי מדגסקר, הייחודי בכך שהוא מתרבה ברבייה אל-מינית בלבד. כל מופעי הצמח הם ממין נקבה, ועל מנת להתרבות הצמח מגדל על עליו גרסאות מוקטנות שלו, מעין שיבוטים צעירים. כשהשיבוטים מתנתקים מעלה צמח האם, הם מסוגלים להשריש ולהפוך לצמח עצמאי. נפוץ אם כך לראות צמח אם גדול יחסית וסביבו צמחי בת רבים.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
צמחים: רבייה אל מינית - חוטרים
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
חוטרים
ענפים המתפתחים מבסיס הצמח יכולים להתפתח לצמח עצמאי חדש אם ינותקו מצמח האם. דוגמאות: בננה, תמר
עצי התמר מצמיחים חוטרים בחלקו התחתון של הגזע. מן החוטרים הללו מתפתחיםעצים צעירים. רבייה זו מכונה רבייה וגטטיבית. לעצים שיתפתחו מהחוטרים יהיו תכונות גנטיות זהות לאלהשל צמחי האב/האם. חקלאים נוהגים להרבות את התמר באופן וגטטיבי - על ידי חוטרים שמצמיחים עצי-תמר. בשיטה המקובלת בישראל להשרשת חוטרים, בוחרים בחוטרים בני שלוש-ארבע שנים, המתחילים להוציא שרשי-אוויר. מלבישים על בסיס הנצר שק פוליאתילן, ממלאים את השק בנסורת ובשבבי-עץ רטובים, וקושרים. החוטרים משתרשים בנסורת שבשק ולאחר כמה חודשים מפרידים את החוטרים המושרשים ונוטעים.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
צמחים: רבייה אל מינית - שלוחות
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
שלוחות -תות
סגל ריחני
עלי הסגל הריחני דמויי לב, מעט מחוספסים, וערוכים בבסיסם
בצורת שושנת. מבין שושנות העלים יוצאים גבעולים אופקיים -
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ צמחים: רבייה אל מינית - קנה שורש
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
קנה שורש: גבעול רב־שנתי הגדל בצורה אופקית ונושא עלים ופרקים. מהניצנים* בחיקי העלים מתפתחים צמחים חדשים.
קנה שורש בצמחים: גבעול תת-אדמתי אופקי שביכולתו להצמיח
ממפרקיו שורשים וגבעולים, וכך ליצור צמח חדש. לפיכך הוא
משמש במינים מסוימים של צמחים כאיבר של רבייה וגטטיבית.
בצמחים נוספים, המשתייכים לקבוצת הגיאופיטים, קנה-השורש
משמש כאיבר אגירה, המאפשר לצמח להתקיים מעונת גידול
לבאה אחריה. בצמחים מסוימים, קנה-השורש הוא הגבעול היחיד
(למשל, בשרכים רבים).
יבלית
קני-שורש המשמשים רק לרבייה הם לרוב דקים וקשוחים;
לדוגמה, היבלית - עשב שוטה ידוע לשמצה בקרב החקלאים -
מתרבה בעזרת קני-שורש המצמיחים צמח חדש גם אם נקטעו ע"י
מחרשה או מעדר.
קני-השורש המשמשים גם לאגירה הם עבים ובשרניים יותר,
למשל באירוסים. בצמחים מסוימים, קני השורש אינם מעובים לכל
אורכם, אלא מפתחים בקצותיהם חלקים מעובים.
ריבוי ע"י חלוקה: קנה שורש מעובה- איריס/ גיאופיט
מלבד הרבייה המינית, מתרבה האירוס לעתים קרובות ברבייה
וגטטיבית על יד חלוקת קני השורש והצמחת גבעולים חדשים
ממפרקים. סיכום קנה שורש: מתוך: Ynet וויקיפדיה.
נענע
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
צמחים: רבייה אל מינית - ייחורים
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
מהו ייחור?
ייחור הוא צורת יישום לתהליך רבייה וגטטיבית בצמחים. משמעות המונח רבייה וגטטיבית (Vegetative propagation) בביולוגיה הוא רבייה אל-מינית, כלומר- רבייה שלא נגרמת מאיחוד של שני תאי מין מצמחים שונים. הרבייה הוגטטיבית מתרחשת כאשר איבר שאינו חלק ממערכת הרבייה של הצמח (שורש,גבעול, עלה) ניתק מגוף צמח האם וגדל להיות צמח נפרד אשר נושא תכונות גנטיות זהות לגמרי לתכונות צמח האם ממנו נלקח.
יתרונות בגידול ייחורים 1. שימור התכונות הגנטיות- כל ייחור ישמר בדיוק את תכונות ומין צמח האם. 2. קיצור זמן הגדילה- מאחר והיחור שנלקח בעל גבעול ועלים, זמן הגדילה לעומת זמן הגדילה מזרע קצר יותר. 3. אין צורך בהנבטת זרעים כל פעם מחדש- צמח אם המוחזק בתנאים אופטימליים יכול להתקיים מספר שנים ובתקופה זו לייצר עשרות ייחורים מדי חודש.
מקור: מדריך לייחורים בגידול ביתי - הידרומרקט
ייחורים: גבעולים הנושרים לקרקע יכולים להצמיח שורשים ולהתפתח לצמחים חדשים ועצמאיים.
ייחורים ייחור הוא קטע של ענף או עלה שנלקח מצמח האם ונשתל במצע גידול. בתנאים מתאימים הייחור יצמיח שורשים ויתפתח לצמח שלם הנושא פרחים ופירות. הייחור זהה מבחינה תורשתית לצמח שממנו נלקח וזהו יתרונו לחקלאים. לא כל מין של צמח אפשר להרבות באמצעות ייחורים. מִתאים בבסיס הייחור יתפתחו שורשים
ברוב המקרים מקור הייחור הוא בקטע של ענף, אך ישנם צמחים כגון הסיגלית האפריקנית שמהם אפשר ליצור צמח חדש שלם מעלה יחיד! קוטפים עלה ושותלים אותו במצע גידול ומִתאים בבסיס העלה יתפתחו כל חלקי הצמח החדש: שורשים וגבעול נושא עלים ופרחים
פוטוס
הכנת ייחורי רימון
השרשת ייחורי רימון בשטח
החץ האדום מורה על הענפים מהם ניתן להכין ייחורי רימון
הרימון הוא מין גר בארץ ישראל, ואינו מתחדש מזרעים באופן טבעי, אך לאחר שנשתל הוא יכול לשרוד כצמח בר גם ללא טיפול האדם. הוא בוית כנראה באלף השלישי לפנה"ס באזור ההרים שמדרום לים הכספי, המקום היחיד שבו הוא עדיין גדל בר. משם הובא לאזור החוף המזרחי של הים התיכון לפני כ- 5.000 שנה.
ממליצה לחלק את הכיתה לקבוצות, 4 תלמידים בכל קבוצה. כל קבוצה תגריל אחת מ-6 קבוצות מאביקים: זבובים, דבורים, חיפושיות, פרפרי יום, רפרפים וציפורים
כל קבוצה צריכה לקרוא היטב את אותה השקופית המתאימה לקבוצת המאביקים שקיבלה, השקופיות מצורפות בהמשך, ועלפיה לתכנן ולהכין פרסומת הכוללת ציור ומלל, שמטרתה להזמין את המאביקים אל הפרחים- על פי הדוגמה שלעיל.
האבקה על-ידי דבורים (מטח) דבורים ניזונות מצוף ומאבקת הפרחים, שהן אוספות ומביאות אל הכוורת. חוש הריח שלהן מפותח, והן גם מבחינות היטב בצבעי סגול, כחול, ורוד, צהוב ולבן.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
לזכרי הדבורים אינטראקציות ייחודיות משל עצמם עם עולם הפרחים. פרחים רבים משמשים מקלט לילה לזכרי הדבורים, שבו הטמפרטורה בשעות הבוקר גבוהה בכמה מעלות מזו של סביבתם - יתרון אנרגטי עבור הדבורים (למשל אירוסי ההיכל ושפתן מצוי). פרחים מהסוגדבורנית מושכים את זכרי הדבורים על ידי חיקוי נקבת הדבורה, ואינם מעניקים למאביקיהם גמול כלשהו (האבקת רמייה). מקור: ויקיפדיה
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
פרפראים (מתוך: ויקיפדיה)
פרחים המואבקים על ידי פרפראים בנויים כצינור שבקצהו צוף דליל - מבנה המותאם לחדק הארוך של הפרפר. הפרחים המואבקים על ידי רפרפים הפעילים בלילה, נוטים לצורה גדולה, צבע בהיר וריח חזק - זאת כדי שיבלטו למרחוק בחשיכה (למשל חבצלת החוף ושושן צחור); לפרח אין משטח נחיתה עבור המאביק, משום שהרפרף מוצץ את הצוף תוך כדי רפרוף באוויר. לעומתם, הפרחים המואבקים על ידי פרפרי יום נוטים לגודל קטן וצבע ססגוני, ולעיתים הם גם מפיצים ריח מתוק עדין; הפרח בנוי עם משטח נחיתה מתאים עבור הפרפר.
האבקה על-ידי פרפרים (מטח) לפרפרים חדק ארוך ודקיק, המאפשר להם למצוץ צוף פרחים, בתנאי שהוא דליל (נוזלי) מאוד. הפרפרים מבחינים בצבעים רבים, ויש להם גם חוש ריח מפותח.
האבקה על-ידי חיפושיות (מטח) חיפושיות רבות ניזונות מצמחים ומאבקת פרחים, שהן לועסות בפיהן. חוש הריח שלהן מפותח, והן גם מבחינות בצבעים שונים, במיוחד באדום, בכתום ובצהוב. לחיפושיות תעופה מסורבלת, והן מתקשות לדייק במקום הנחיתה על הפרחים.
פרחים המושכים זבובים מאופיינים בדרך כלל בצוף מרוכז ומשחתי הנמצא במקום גבוה בפרח, שמסייע לריכוזו באמצעות אידוי מים. מאחר שכושר התעופה של הזבוב הוא גבוה, פרחים אלו מאמצים מגוון צורות. הפרחים מאופיינים בריח חזק, ונוטים לגוונים לבנים, המסמנים לזבוב מזון (כמו בקיסוסית קוצנית ואספרג החורש), או לגוונים כהים, המטעים את הזבוב המחפש אזור בעל רקב על מנת להטיל בו את ביציו (כמו בסוג לוף). מקור: ויקיפדיה
האבקה על-ידי ציפורים ( מטח) לציפורים המאביקות מקור דק וארוך, ולשון ארוכה ומחוספסת, שבעזרתה הן מלקקות את הצוף. רוב הציפורים חסרות חוש ריח, אך הן מבחינות היטב בצבעי אדום, כתום וארגמן. בישראל צוּפית הדבש היא הציפור המאביקה פרחים.
לציפורים המאביקות אופייניים ממדים קטנים וצבעים ססגוניים, וכן מקור מעוגל ולשון ארוכה, המותאמים למציצת צוף. הקוליבריים מוצצים את הצוף בעודם באוויר, תוך כדי רפרוף כנפיהם מול הפרח, פעולה הדורשת אנרגיה רבה; הצופיות, לעומתם, מוצצות את הצוף על-פי רוב מעמדה נייחת, ואינן מרבות לרפרף באוויר.
בדומה לפרחים המואבקים על ידי פרפרים, גם לפרחים המואבקים על ידי ציפורים מבנה צינורי, כשבעומק הצינור חבוי הצוף. עם זאת, פרחים אלה הם גדולים יותר, ונפוץ ביניהם הצבע האדום - שבניגוד למרבית החרקים, הציפורים מבחינות בו. דוגמה לצמח המואבק על ידי ציפורים הוא הרנוג השיטים, המואבק על ידי הצופית. מקור: ויקיפדיה)
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
עטלפים עטלפים מאביקים ניזונים מצוף ולא מאבקה. פרחים המואבקים על ידי עטלפים מכילים כמויות גדולות ביותר של צוף - לעיתים עד מאות סמ"ק בפרח אחד
צרעות: מספר מצומצם יחסית של פרחים מואבקים באופן ספציפי על ידי צרעות (למשל בן חורש רחב עלים). צרעות מסוימות, כגון הצרעה המזרחית (דבור), מסוגלות ללקט צוף שהתגבש לסוכר (למשל ברכפתן מדברי). קבוצה ספציפית של צרעות קטנות, עברה קו- אבולוציה עם הסוג פיקוס; הרבייה של צרעות אלו מתקיימת אך ורק בתוך הפרחים והפירות של הפיקוס (יחסים אובליגטוריים); הפיקוס, מצידו, תלוי אף הוא בצרעות לצורך רבייתו. לכל מין של פיקוס ישנו מין ספציפי של צרעה, החיה איתו בסימביוזה.
בעל חיים וסביבתו- רביית האמנון (החל מדקה 1:00) כאן אוצרות הטלויזיה החינוכית
במשדר זה נראים הבדלי ההתנהגות במינים שונים של אמנונים, משמירת הטריטוריה לפני ההטלה וההפרייה, ועד סיום הדאגה לצאצאים. כן מודגמת דגירת קרקע באמנון המצוי ודגירת הפה באמנון הגליל ובאמנון מוזמביק. המורה: חזי אביב.
לעומת רוב הדגים שבהם מתקיימת הפריה חיצונית, במספר מיני דגים ההפריה היא פנימית. כאלה הם רבים ממיני הכרישים (כ־70%) מהמינים, שבהם הזכר מעביר תאי זרע אל תוך גוף הנקבה ושם, בבטן מתפתחים הצאצאים בתוך ביצים.
כל מי שגידל פעם דגים יודע, שהנקבה של דג הגופי, למשל, אינה מטילה ביצים. יום אחד נפלטים מפתח המין שלה המון דגיגים קטנים - היא משריצה. העוברים של בעלי חיים משריצים מתפתחים, כמו עוברי יונקים, בתוך גוף האם. אך בניגוד לעוברי יונקים, הם מתפתחים בתוך ביצים.
אין בגופה של האם לא שליה ולא חבל טבור. מאגר החלמון שבביצה, ולא רקמות האם, הוא שמזין את העוברים. בבוא היום העוברים בוקעים מהביצים ומיד נפלטים מגוף האם. זוהי ההשרצה. מי משריץ? מינים רבים של חסרי חוליות (למשל, עקרבים), מספר דגים (למשל, גופי וגמבוזיה), מינים של דו-חיים (סלמנדרה) ומיני זוחלים (למשל, נחשי חנק וחומטים). בעלי חיים משריצים לעולם אינם מטפלים בצאצאים שלהם.
מצגות לימודיות בנושאי מדע וטכנולוגיה
.png)
.png)
