איברי השמיעה של חגבים מצויים בבטן, אחד בכל צד של פרק הבטן הראשון. זוג איברי שמיעה מאפשר לחגב לאתר את מקור הקול והכיוון שלו.
שירה משחקת תפקיד חשוב בחיי המין של החגבים. לרוב צפיפות האוכלוסייה לא מאפשרת לפרטים לראות האחד את השני, במיוחד בבתי גידול עשירים בצמחים. תקשורת קולית מהווה אמצעי חשוב באיתור פרטים אחרים וזיהוי זוויגם. חגבים שרים רק ביום (חרגולים שרים בעיקר בלילה). כל מין מפיק צליל שונה וייחודי. כאשר החגב שר הוא מכריז על המין שלו, הזוויג שלו, המיקום שלו, הנכונות שלו להתרבות והאיכות שלו כבן זוג ראוי לרבייה. במינים רבים שני המינים מפיקים קולות. קולות הזכרים חזקים ונועדו להרחיק זכרים אחרים ולמשוך נקבות. הזכרים מגיבים לזכרים אחרים ולנקבות בקולות שונים. נקבה השומעת יותר מזכר אחד עשויה להשתמש בשיר ככלי לבחירת הזכר המתאים ביותר לטעמה. במינים בהם הנקבות שרות, הצרצור חלש ועדין יותר והן שרות כתגובה חיובית לזכר (נקבות מתעלמות שותקות).
מרבית המינים המפיקים קול עושים זאת בחיכוך (stridulation), על ידי העברת שינון החלק הפנימי של שוק הרגל האחורית ('פְּצִירָה') כנגד עורק בולט ('מיתר') בשול כנף החפייה. חלק מחובבי־הקרקע מפיקים צליל נקישה או טרטור (crepitation) על ידי מתיחה מהירה של כנפי התעופה הקרומיות. איברי השמיעה של חגבים מצויים בבטן, אחד בכל צד של פרק הבטן הראשון. זוג איברי שמיעה מאפשר לחגב לאתר את מקור הקול והכיוון שלו. לשירה יש גם מחיר, מאחר והיא מאפשרת לטורפים ואפילו למתחרים, לאתר את מיקום הזמר ולהזיק לו או להרוג אותו. במינים שאינם שרים (יש החסרים איבר שמיעה, כמו בעל־משפחה Eumastacoidea הנפוצה באזורים הטרופיים), האינטראקציה בין הזכר לנקבה מתבססת על ראייה ואותות ריח. רבים מהמינים הללו מציגים צבעי גוף עזים ומנוגדים. במינים בעלי צבעי הסוואה יש והצד הפנימי (הנסתר) של רגלי הקפיצה צבעוני. צבעוניות זו מוצגת במפגשים בין שני הזוויגים או בין שני זכרים יריבים. בקרב החגבים חובבי־הקרקע יש מינים המכריזים על נוכחותם במעוף ראווה החושף כנפיים צבעוניות ו/או יוצרים בזמן המעוף קול טרטור או נקישה אופייני.
חוש השמיעה אצל הכלבים מפותח הרבה יותר מאשר בבני האדם. לרוב גזעי הכלבים יכולת לשמוע גלי קול בתחום תדרים החל מ- 40 הרץ ועד 45.000 הרץ, וגזעים מסוימים מסוגלים אף לשמוע תדרי קול עד 60,000 הרץ.
תחום זה זהה בקירוב בגבול התחתון לזה של בני האדם, אך גבוה פי שניים עד שלושה מרגישות השמיעה של בני אדם בגבול העליון. כלומר, כלבים מסוגלים לשמוע קולות גבוהים פי שניים עד שלושה מבני האדם. לכן, בתחום החפיפה בין שמיעת הכלבים ושמיעת האדם, כלבים מסוגלים להבחין בקולות גבוהים ממרחק גדול יותר מאשר בני אדם.
בנוסף, לכלבים יכולת להניע את אפרכסת האוזן, דבר המסייע להם באיתור הכיוון ממנו מגיע הקול. יכולת זו מושגת באמצעות 18 שרירים המסוגלים להטות, לסובב ולהגביה את אפרכסת האוזן של כלב למציאת מקור הקול.
.png)
.png)
.jpg)
