פרשת השבוע

בס"ד

פרשת קדושים – בצדק תשפוט

על השופט להביט על העומדים מולו כעל שווים. אין להקל  על הדל ואין להתחנף אל העשיר, אין להרשיע מראש את מי שמוכר  כרשע ואין להצדיק מלכתחילה את מי שידוע כצדיק. "לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"  ויקרא יט, טו)

 יש להאזין לכל עומדים בדין. להאזין בתשומת לב לנאמר ולא להיות מושפע ממעמדו הכלכלי, או ממעמדו המוסרי, או האישי של העומד לדין. אין להדר את הדל ואין להדר פני גדול. אין לעוות מול מי שמוכר כרשע ואין להעדיף את מי שידוע כצדיק. "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו...כקטון וכגדול תשמעון"" ( דברים, א, טז)

"הגדול" ו"הדל" – אין הכוונה רק למעמד כלכלי, כי יתכן שהגדול הוא גדול בתורה ובמצוות והדל הוא דל במצוות ובמעשים טובים.

לכן מזהירה התורה: "לא תטה משפט אביונך בריבו" (שמות כג,ו)

טבעו של אדם שהוא רואה עני ומרחם עליו ורוצה בטובתו, או לחילופין מול עשיר ובעל מעמד שהוא מעדיפו בעניין או מי שמוכר כרשע וכבר בלבו יש דעה רעה עליו. על כן מזהירה התורה: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"  ויקרא יט, טו)

דברים גדולים וחשובים.

טבע האדם פשוט הוא ועלול להיות מושפע מנאים חיצוניים, ממראה עיניים. התורה מזהירה: בבואם לדין ראה את כולם שווים. היזהר לא להטות על פי ליבך המרחם או החנף, או על פי דעה קדומה ופירסום קודם.

משפט הינו דרגה חשובה ביחס האדם לאחר.

ביחס השופט אל הבאים אליו לדין.

בידו לחרוץ גורלות. זהו מעמד רב רושם וחשיבות. יש לנהוג בו בחרדת קודש. להיזהר מפניות ומהשפעות חיצוניות.

תורת חיים וצדק היא. מכירה את חולשותינו ומדריכה אותנו כיצד להגיע למידה הנכונה וכיצד לא ליפול בבורות מזדמנים - ולא להטות דין.

לא מרחמים -

וכך מסביר רש"י: "לא תשא פני דל": שלא תאמר עני הוא והעשיר חייב לפרנסו. אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות (אמנע ממנו בושה של הנהנה מן הצדקה).

לא מחשש לבייש גדול –

"ולא תהדר פני גדול" שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבושתו? עונש יש בדבר! לכן נאמר: "ולא תהדר פני גדול"

הצדק צריך גם להיראות ואין להטות ולו גם למראית העין –

"כקטן כגדול תשמעון" : שלא תאמר: היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו עכשיו וכשיוצא לחוץ (לאחר חריצת הדין) אומר לו (לעשיר): תן לו שאתה חייב לו.

"רשע וכשר עומדין לפניך בדין" – שלא תאמר: הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין (במקרה זה צדק הרשע בריבו) תלמוד לומר: "לא תטה משפט אביונך בריבו" – אביון הוא במצוות. (מכילתא משפטים כט)

כי גם רשע גדול יכול להיות צודק בריבו, וגם צדיק יכול לטעות ולהיות חייב בדין.

על השופט לדון בעניין הנדון לפניו בלא משוא פנים!

"איסור כל עוול בין אם ייעשה מתוך נימוקים של התחשבות במעמדו של אחד הצדדים או בצדקתו או בחכמתו בתורה, בין אם מתוך חמלה ורחמים, ואפילו אם יתוקן העוול מיד לאחר פסק הדין "והכל יבוא על מקומו בשלום" לאחר המשפט." (נחמה ליבוביץ, עיונים בספר ויקרא לפרשת קדושים)

 ..

הרהורים בעקבות הפרשה:

נטיית ליבנו שלנו היא להיות מושפעים מדעות קדומות, ממה ששמענו עליו, ממה שאנו רואים. אנו מצווים להביט על כל אדם בכל פעם מחדש ולראות כל דבר לגופו.


זהו הצדק האמיתי.

צ.ב.