בס"ד

פרשת השבוע

  לעילוי נשמת הורי ע"ה
אבי מורי - ר' שמואל טרבלסי בר שמחה ז"ל נלב"ע  י"ג באייר תש"ס
אמי הורתי - רחל טרבלסי בת חנינה ז"ל נלב"ע  י"ב באב תש"ע
ת.נ.צ.ב.ה.

 

   צור קשר    אלול בא    ראש השנה    יום הכיפורים    אבן היא מדריגה    כל נדרי בקולות שונים
   הושענא רבה    ראש חודש            י"ז בתמוז    לשון הרע כנוצות ברוח
   קשה כשאול קנאה    תמים תהיה
 
    דף הבית
    פרשת בראשית - בצלם אלוקים
    פרשת נח - צדיק בין מושחתים
    פרשת לך לך - כה יהיה זרעך
    פרשת וירא - גדולה הכנסת אורחים
    פרשת חיי שרה - חסד ואהבה
    פרשת תולדות - טבע מולד
    פרשת ויצא - זיווג משמים
    פרשת וישלח - אמונה וענווה
    פרשת וישב - יוסף הצדיק
    פרשת מקץ - חלומות מתגשמים
    פרשת ויגש - אני יוסף
    פרשת ויחי - קבר רחל
    פרשת שמות - נשים צדקניות
    פרשת וארא - תחילת הגאולה
    פרשת בא - השפעת הפעולות
    פרשת בשלח - פרנסה משמים
    פרשת יתרו - כוחה של האישה
    פרשת משפטים - אם כסף תלווה
    פרשת תרומה - סוד יופייה
    פרשת תצוה - בגדי כהונה
    פרשת כי תישא - עגל הזהב
    ויקהל-פיקודי - שקיפות בשלוחים
    פרשת ויקרא - קרבנות לטהרה
    פרשת צו - קרבן תודה
    פרשת שמיני - מות נדב ואביהוא
    פרשת מצורע - מוציא שם רע
    פרשת אחרי - יום הכיפורים
    פרשת קדושים - קדושים תהיו
    פרשת אמור - קידוש השם
    פרשת בהר - טעמי השמיטה
    פרשת במדבר -סופרים אוותם
    פרשת נשא - הנזיר
    פרשת בהעלותך - אור החינוך
    פרשת שלח - טובה הארץ
    פרשת קורח - מחלוקת קורח ועדתו
    פרשת חוקת - פרה אדומה
    פרשת בלק - בדרך שאדם רוצה
    פרשת פינחס - הבית היהודי
    פרשת מטות - נדר, כעס, חומרנות
    פרשת מסעי - הארץ המובטחת
    פרשת דברים - דברים, חופש, צדק
    ופרשת ואתחנן - ואתחנן אל ה' ...
    פרשת עקב - מבחן העושר
    פרשת ראה - בני אדם גדולים
    פרשת שופטים - תמים תהיה..
    פרשת ויקהל - על ההתנדבות
    פרשת פיקודי - השכינה באחדות
    פרשת כי תישא - חשיבות השבת
    פרשת וארא - נשמה של עבדים
    פרשת תצווה - חשיבות הבגדים
    פרשת כי תצא - שמירת הלשון
    פרשת כי תבוא - הבחירה חופשית?
    פרשת ניצבים - התשובה והגאולה
    פרשת וילך - פרידה מענווה
    פרשת האזינו - שירת התורה
    פרשת וזאת הברכה - גמר טוב
בס"ד  

דברים נפלאים 

שנמסרו לנו בשמו של אליהו הנביא:

 "כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:

 בניי, מה אני מבקש מכם? 

הא איני מבקש, 

אלא שתהיו אוהבים זה את זה 

ותהיו מכבדים זה את זה.

 מה הם דרכי שמים?

שהוא רחמן ומקבל בתשובה שלימה 

וזן מפרנס את כל הבריות, 

כך תהיו 

רחמנים זה על זה, לפרנס זה לזה 

ותאריכו פנים זה לזה בטובה".

(תנא דבי אליהו, פרק כ"ו.(

 






בס"ד

 

 

 

פרשת ויקהל-פיקודי –
שקיפות בניהול כספי ציבור

מאת: ציפורה בראבי



 

 

 

שימוש בתפקיד ציבורי ואחריות על כספי ציבור עלולים לעורר פיתויים אצל נושא התפקיד.
אבל יותר מיכך - מעוררים חשדות בעם על הנאות וטובות אישיות.
כיצד נהג משה רבינו במצב שכזה?

 

 

 

תפקיד ציבורי דורש אחריות אישית רבה. תפקיד ניהול כספים דורש אמינות ואחריות כלפי העם.

לכן, חשוב מאוד שכל אדם הנושא במשרה ציבורית וכל אדם האחראי על כספי ציבור יעשה מעשיו בשקיפות שלא יתעוררו דיבורי אנשים עליו ולא יהיו חשדות כלפיו.

חשוב גם שינהג בצניעות ולא בראוותנות יתר שלא ירננו אחריו על בזבזנות וקבלת טובות הנאה.

ואת זאת אנו לומדים ממשה בעת בניית המשכן.

על התנהלות בבחירת "מומחים" ונושאי תפקידים לביצוע עבודות, על התנהלות משה בדיווח על כל הוצאה, קטנה וגדולה, שנעשו בכספי העם.

זהו משה רבינו, עליו נאמר מפי הקדוש ברוך הוא עצמו: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב ז).

 

פרשת ויקהל – למה דוקא בצלאל בן אורי?

 

אמר משה לעם:

"ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור" (שמות לה, ל)

ולמה הודיעם זאת?

שלא יאמרו שרק למקורביו נותן הוא תפקידים חשובים.

שהיו בני ישראל מרננים עליו ואומרים: "לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן ע"י בצלאל, אלא משה עצמו ממנה אותו על שהוא קרובו. משה – מלך, אהרון אחיו – כהן גדול, בניו – סגני כהונה, אלעזר – נשיא הלוי, בני קהת, נושאי המשכן וזה (בצלאל) – שליט על מלאכת המשכן!

כל הגדולה הזאת מבקש משה לכוין".

אמר להם משה: אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר. והוא מראה להם ראו קרא ה' בשם בצלאל" (מדרש תנחומא ויקהל, ג)

משה המנהיג הדגול אינו מתעלם מדיבורים אלו, הוא מקשיב, הוא עונה והוא מסביר.

 

פרשת פיקודי – דין וחשבון מפורט על שימוש בכספי הציבור:

 

וכך מתחילה פרשת "פיקודי": "אלה פיקודי המשכן – אשר פקד על פי משה" שמות לח, כא)

ולמה עשה משה את החשבון הזה?

 

ידע משה טבעם של אנשים המביטים באנשי ציבור ובודקים אורחות חייהם והוצאותיהם וחושדים שאולי משתמשים הם במה שלא שייך להם:

 

"שנאמר: "ויהי כצאת משה – והביטו אחר משה.." ומה היו אומרים? היו מסתכלים באחוריו ואומר אחד לחברו: "ראה צוארו! ראה שוקו! אוכל הוא משלנו ושותה משלנו" וחברו משיב לו: ריקה, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על כיכרי זהב ועל כיכרי כסף, שאין להם חקר ולא משקל ולא מנין – מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר"? (מדרש תנחומא)

 

וכדי למנוע דיבורים שכאלה הצפויים בכל מקום בו אדם אחראי על כספי ציבור, יש ללמוד ממשה שנזהר והגיש להם דין וחשבון מדוייק על כל ההוצאות:

"אמר משה: יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם: "אלא פיקודי המשכן" – והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר כסדרם בתוך המשכן לזהב ולכסף ולנחושת" (מדרש תנחומא)

 

לא רק על הזהב והכסף – על הכסף הגדול – דיווח משה, כי אם גם על הנחושת, על המטבעות הקטנים.


 


 

 


 

 

 
כי הכל זה הנפש