עִנְבָּר היא אבן חן הנוצרת מהתאבנות שרף עצים מסוימים במעבה האדמה. היא שייכת לקבוצת אבני החן הנדירה יותר – אבנים ממקור ביולוגי (בדומה לפנינים) ולא ממקור מינרלי.
מקורות הענבר הם מחצבים, בעיקר באזור הים הבלטי ולחוף נהר הדנובה, שם ידעו על מציאת ענבר כבר בימי קדם, אך גם במקומות רבים נוספים.
הענבר רך יחסית ונוח לעיבוד והאדם השתמש בו למטרות שונות כבר בימי קדם ועדות לכך הם תכשיטי ענבר בני 6,000 שנה ויותר, שנמצאו במצרים ועיבודים של ענבר מלפני כ-13,000 שנים שנמצאו באתר ארכאולוגי בריטי.
הענבר, בצורת אבקה, שימש גם כקטורת, ברפואה העממית ולקישוט. הענבר חשוב למדע, גם בגלל מגוון רחב של חרקים וחלקי צמחים כלואים בתוכו, שניתן ללמוד מהם על העולם שהתקיים בשעה שהם נלכדו בשרף העצים, שהתאבן.
המילה היוונית העתיקה לענבר היא ήλεκτρον – אלקטרון, שניתן לתרגמה כ"זהב בהיר". המילה מקורה בשפה הקדומה ההודו-אירופית ומשמעותה "בהיר, מבריק, קורן". בימי קדם, בבתי האצולה היוונים, הענבר שימש כמברשת בגדים, החלקת ענבר על הבדים טען אותו בחשמל סטטי ומשך את חלקיקי האבק. בניסוי מפורסם, המיוחס לתאלס היווני, משפשפים פיסת צמר בענבר ויוצרים חשמל סטטי.
גארנט (נופך) הוא מינרל גבישי שצבעו לרוב אדום, אך גם שחור, חום, ירוק, אדום, סגול, צהוב, כתום או שקוף. דרגת הקשיות של גארנט נעה בין 6.5 ל-7.5 בסולם מוס. מקור השם גארנט בלטינית ומשמעותו ‘פרי הרימון’, שגרעיניו מזכירים גבישי גארנט. אבני הגארנט הנדירות ממדגסקר הן בצבע כחול, ומחליפות צבעים מאדום לכחול בתאורה משתנה.