חודש תשרי. שנת התשע''ט ליצירה, ב'ש''ל לשטרות.


 

טו בשבט

דיני קדימה בברכות




סעיף א ב

היו לפניו מיני פירות הרבה ודעתו לאכול מכולם, שייך בזה דיני קדימה, שמצוה להקדים החשוב מפני חשיבותו או החביב מפני חביבותו (שתילי זתים סק''א). ובכל מקום שמברך על אחד מפני חשיבותו או חביבותו יאכל ממנו קצת ואח''כ אם רצה לאכול מהשני הרשות בידו, בין אם נפטר בברכה אחת בין שצריך לברך עליו שנית. ואוכלו וחוזר ואוכל מהראשון בלא ברכה שאין הברכה השנית הפסק (שם סק''ה).


ברכותיהם שוות

אין ברכותיהם שוות

מה נקרא חביב

רמב''ם

חביב עדיף, ואם אין חביב מין שבעה .

חביב עדיף, ואם אין חביב מין שבעה קודם.

איזה שרוצה באותה שעהא.

מרן

מין שבעה עדיףב, ואם אין מן שבעה חביב עדיףג.

איזה שירצה יקדיםד.

מה שחביב לו בדרך כללה.



סעיף ג

ברכה שהיא מיוחדת על דבר אחד, היא חשובה יותר מברכה שהיא כוללת הרבה דברים. מפני שהמיוחדת היא מרבה בשבחו יותר מהכוללת, מפני שהיא מורה על ההשגחה הפרטית לו יתברך, שמשגיח על בריותיו בדבר זה המיוחד בשבח ועילוי יותר להחיות בו כל חי מן הדבר הכללי (לבוש סק''ג וכ''כ בשתילי זתים סק''ז בשמו).

כל הטבלה הזאת עפ''י פסק רבנו בעל השתילי זתים.


עץ ואדמה

פרי ושהכל

חביב

אם פרי האדמה חביב יקדים אותו.

הפרי קודם לשהכל אע''ג שאותו דבר שברכתו שהכל חביב.

אין חביבות

עץ קודם לאדמה.

הפרי קודם לשהכל.

סעיף ד

כל הקודם בפסוק קודם לברכה וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא.

פסוק זה נחלקו בו רבי יהודה וחכמים אם נאמר לברכה או לשיעורין, ונפסקה הלכה כרבי יהודה. אלא שלדעת הרמב''ם דוקא בששוים בחביבותם ולמרן אפילו כשאחד חביב ואחד אינו חביב. ועיין בבית יוסף שכתב מרן שהרמב''ם סובר הלכה כחכמים.

ארץ חטה ושעורהו, וגפן ותאנה ורמון.

ארץ זית שמןז, ודבש.



חטה

שעורה

זתים

תמריםח

ענביםט

תאנים

רמונים





סעיף ה ו

ברכת המוציא קודמת לברכת בורא מיני מזונות וכל שכן לשאר ברכות. ואעפ''י שהדבר השני חשוב או חביב עליו.

המוציא

מזונות



פת חטים

פת שעורים

פת שיפון



כתב מרן בשלחן ערוך סעיף ו וזה לשונו היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון, כיון דמברך על התבשיל במ"מ ברכתו קודמת, אף על גב דהנך ממין שבעה ואיהו לאו ממין שבעה, מ"מ כיון דחשיבי דעבדי מינייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון, קודמת אף על גב דלא עבדינהו פת ע''כ. וצ''ע גבי זתים ותמרים שהם קודמין לשאר הפירות המוזכרות בפסוק. ועיין בטור שכתב שני טעמים לקדימת דבר שברכתו במ''מ. וז''ל ומיהו מעשה קדרה דחטין ושעורין קודמין ליין לפי שברכתן במ"מ שהיא ג"כ חשובה שמבוררת וגם קודמים לו בפסוק עכ''ל והנה לפי הטעם הראשון שהיא ברכה חשובה ומבוררת גם תבשיל מקמח שיפון ושיבולת שועל וכוסמין צריך להקדימן אבל לטעם השני הזית הרי קודם אפילו לשעורים וכמ''ש המג''א סק''יג אולם דעת מרן נראה דהכל הולך אחר הברכה שהיא מבוררת וחשובה שזה הטעם שכתב בשלחן ערוך כאן, ובבית יוסף הביא הלכה זאת משם הגהות מיימוניות. ומש''כ מרן גפן ותאנה ורמון לאו דוקא אלא אפילו זתים ותמרים דלפי הטעם אזלינן ועוד שהעתיק לשון ההגהות ונראה שכך היה מעשה, ולא שנחלק בין הפירות. ורבנו דוד משרקי זלה''ה בשתילי זתים השמיט פירוש המג''א דאינו נכון לדידן וכתב בסק''כא הכלל שכתב המג''א אינו בשיטת רבנו ודו''ק ע''כ

ובמילים קצרות אלו הביאנו רבנו ללמוד הסדר שלברכות, וזה הסדר:

א. המוציא. ב. במ''מ. ג. עץ, אדמה, גפן, הולך אחר החביב. ואם שווים בחביבותם עץ קודם לאדמה. וביין, אנשי רדאע נוהגים כהרמ''א ומקדימים הגפן לעץ ואנשי צנעא מאחרים היין לאחר שתי הברכות. ויש המאחרים ברכת היין עד לאחר ברכת שהכל, מפני המחלוקת אם גפן פוטר כל מיני משקין או לאו. ד. שהכל אחרון אפילו הוא חביב.

אוכן דעת הרי''ף וכן פסק פרי חדש וכן דעת מהר''ם עיין שתילי זתים סק''ה.

באפילו המין שבעה חצוי והשני שלם (שתילי זתים סק''א).

גואם החביב חצוי ויש שם פרי שלם הוא קודם (שם).

דואפילו אחד מין שבעה ושלם יכול להקדים השני.

הכ''כ רבנו יונה והרא''ש וכן פסק בטור, והעיקר כהרמב''ם.

והא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשאן פת דאז ברכתם המוציא או כשברכתם בורא מיני מזונות אבל כשמברך עליהם בפה''א כאותם שבסימן רח סעיף ד הרי הם כשאר פירות עיין בשתילי זתים סוף סק''יב ובשלחן ערוך לקמן סעיף ה.

זושמן זית דינו כזית עצמו כיון דמברך עליו בפה''ע.

חוקורא שהוא הרך הניתוסף כל שנה באילן ונקראים לבבות שלדקל אע''ג דהאידנא ברכתו בפה''ע [כיון דנטעי אינשי אדעתא דקורא והתמרים טפלים לו ודרך אגב לוקחים אותם, ודוקא אותם הנמכרים בקופסאות שימורים.] מ''מ נראה דלא אמרינן דנשתבחה בו ארץ ישראל ולכן אינו קודם למינים שלאחריו, וצ''ע.

טואם עשה מהענבים יין דאז אין ברכותיהם שוות איזה שירצה יקדים, כן דעת מרן בבית יוסף ומהרד''ם בשתילי זתים סק''יב. והרמ''א כתב בהגהה כדעת רבנו פרץ שהובא בטור דיין כיון שקובע ברכה לעצמו קודם לכל פירות העץ והשמיטו מהרד''ם. ומנהג יהודי צנעא שמקדימים ברכות ''העץ'' ''והאדמה'' לברכת ''היין'' עיין בעריכת שלחן למרן הגר''ש קרח שליטא. ויהודי רדאע נוהגים כהגהת הרמ''א עיין בזית רענן סק''יב.

;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;

לק
''י

הלכות לשון הרע

כתב הרמב''ם בפרק שביעי מהלכות דעות הלכה א' וזה לשונו המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך. ואע"פ שאין לוקין על דבר זה עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי אי זהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אע"פ שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם. יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע. והוא המספר בגנות חבירו אע"פ שאומר אמת. אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו. אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני וכך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי. על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר. שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת. האומרו. והמקבלו. וזה שאומר עליו. והמקבלו יותר מן האומרו עכ''ל ומרן בכסף משנה כתב דעת רבינו שרכיל היינו האומר פלוני אמר עליך כך וכך או עשה לך כך אע"פ שאותו דבר אינו גנות למי שנאמר כמו בהלשנת דואג שאמר על אחימלך שנתן לחם וחרב גלית לדוד ואילו נשאל לאחימלך לא היה מכחיש שאין בזה גנות לו דאדרבה חשב שעושה עבודה לשאול כמו שהתנצל בדבריו. זה אע"פ שאין בו גנות לחבירו כיון שטוען דברים מזה והולך לזה רכיל מקרי דכשמו כן הוא שהוא כרוכל המחזר בעיירות. אבל לשון הרע היינו המספר בגנות חבירו וזה נחלק לשנים. אם הגנות שמספר עליו הוא שקר נקרא מוציא שם רע ואם הוא אמת נקרא מספר לשון הרע.

ומ"ש רבינו אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני וכו'. יש לדקדק מאי אבל דקאמר והלא זהו מה שכתב שלשון הרע הוא המספר בגנות חבירו. ויש לומר דה"ק אע"פ שיספר אדם בגנות חבירו לא יקרא בעל לשון הרע מפני שאפשר שלא סיפר כן אלא במקרה אבל מי שמורגל תמיד לספר לשון הרע ההוא יקרא בעל לשון הרע. וזהו שכתב שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני כלומר שהוא קבוע ומורגל לדבר דברים אלו. נמצא שפרט כאן ארבעה שמות, רכיל. מספר לשון הרע. מוציא שם רע. ובעל לשון הרע: וכתב הראב"ד אבל בעל לשון הרע וכו'. א"א לא אלא קשה וכו' (ז''ל המלא א"א לא אלא קשה הראשון מן השני שהראשון הוא תליתאי והורג נפשות והשני תנין ואינו הורג אלא את עצמו. בינה זאת) בינה זאת, עכ"ל. [עיין בערכין דף טו: במערבא אמרי לשון תילתאי קטל תליתאי למספרו ולמקבלו ולאומרו] כוונתו ז"ל שכשאמרו שלשה לשון הרע הורגת היינו כשהוא ברכילות שע"י כן השומע מה שחבירו רוצה לעשות לו קם עליו והורגו וגואלי הדם הורגים להורג ודורשי דמי שניהם הורגים לאומר שגרם מיתת קרוביהם. אבל כשמספר בגנות חבירו אין השומע נענש כי הוא לא יתפעל מגנות האחר ואין שם חשש שהנאמר עליו יהרוג למקבל. וז"ש שהראשון הוא תליתאי כלומר אותו שהזכיר תחלה דהיינו רכיל הוא תליתאי כי גם לשלשתם תגע הרעה כמו שכתבתי והשני דהיינו בעל לשון הרע תניין כלומר לא תגע הרעה אלא בינו לאותו שנאמר עליו ואינו הורג אלא עצמו כלומר ואינו הורג לשלישי כמו הראשון. וזה הפך דברי רבינו ששם בעל לשון הרע עון גדול מרכיל. ודעת רבינו שכשאמרו שלשה לשון הרע הורגת לא אמרו על הרכילות דרכילות לחוד ולשון הרע לחוד אלא על לשון הרע אמרו ולכן הזכירו בסמוך בענין לשון הרע דבלשון הרע שייך שימותו שלשתן שהנאמר עליו יהרוג לאומר וגואלי הדם יהרגו להורג וגואלי דם שניהם יהרגו למקבלו שעל ידי שגילה הוא הדבר מתו אלו עכ''ל מרן ואגב מה שדחה מרן השגת הראב''ד מצאתי עוד שני תירוצים לרבנו בענין, האחד לבעל מגדל עוז שכתב שהרמב''ם לקח לשון התלמוד שאומר בא וראה כמה קשה לשון הרע כמנהגו בזה החבור וכו' והרכילות הוא דבר אמת כמו ענין הזיפים וכו' ולשון הרע הוא שקר כענין ציבא שאמר על מפיבושת ולרכילות קורא בירושלמי דלטוריא וללשון הרע אין לו שם רע יותר ממנו ע''כ הנה במה שכתב שלשון הרע הוא שקר קצת קשה דבהדיא כתב רבנו שהוא אמת וז''ל יש עון גדול מזה וכו' והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו אע''פ שאומר אמת ע''כ ולכן כתב הרדב''ז דתירוץ זה אינו מתיישב ותירץ תירוץ אחר וז''ל והנכון אצלי לפי שהשני חוטא ולא לו ואין לו בזה הנאה כלל ולפיכך אמר הרב יש עון גדול מזה דאלו הראשון טוען דברים מזה לזה לאיזה תגמול או גדולה שהרי דואג האדומי היה מקוה משאול גדולה וכבוד על רכילותו ועליו אמר דוד מה תתהלל ברעה הגבור וכן הזיפים כדי שיחזיק להם שאול טובה כאשר מפורש בכתובים. ולפיכך אע"פ שהוא חמור מצד אחד איננו גדול כיון שעושה להנאתו אבל בעל לשון הרע הוא יותר גדול כיון שאין לו הנאה שנאמר ומה יתרון לבעל הלשון עכ''ל ועיין במרכבת המשנה מה שתירץ עוד בזה ואע''פ שדבריו דחוקים שם מ''מ כדדייק בדבריו תראה שדברי הגמרא כרבנו.

מש''כ רבנו שהמקבלו יותר מן האומרו כ''כ גם בפירושו לאבות פ''א כתב בקרית מלך שכ''כ בספר חופת אליהו פ''ד סימן לד ומסברא הטעם פשוט שהמספר הלוא רק מספר מה ששמע או ראה, אבל המקבל אין לו שום היתר לקבל שמועות בעלמא לרע על חבירו, ואם קיבל הדברים הלוא גורם נזק לחבירו שלא כדין, ועונשו חמור יותר מהמספר שדימה מאחר שראה או שמע ומוסר הדברים הלאה אין האסור חמור כל כך (דעת ומחשבה) ויש שרוצים להוכיח כן מאמרם בשבת נ"ו אלמלא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו ומדתלי הדבר בדוד שקבל ולא בהאומר ש"מ שזה חמור וגם זה אינו מוכיח כלל, אבל מדברי רבנו בפי' המשנה פ"א דאבות שכתב ואמרו והמקבלו יותר מן האומרו נראה שהיה לפניו המאמר כמו שהוא, וכן נראה ברור מלשון הסמ"ג לא תעשה ט' שהיה כן לפניו בנוסחת הגמ' דערכין שם (ספר עבודת המלך) ולא ידעתי למה דחה הרב הראיה מגמרא שבת דמה לי אם היתה נוסחת הסמ''ג והרמב''ם כך מפורשת בערכין או לא הרי הדבר מובן שכיון שקבל דוד לשון הרע נגרם שלשת הדברים הנ''ל דאי לא כן למה לא אמרו חז''ל אלולי לשון הרע שהיה, שהוא דבר כללי אלא אמרו שקבל דוד משמע שהמקבלו יותר מן האומרו.

שאלה [מה תאמר הדרת... אדוננו באיש שאמרה עליו] זקנה (?) בלתי חשודה (?) שהתלוצץ עמה בדברים שהיה מבקש לשכב עמה ולא היה לה על זה עד ולא ראייה ולא אירע ממנו מעולם ענין [כ]זה אלא עלילה היא שהעלילה לפי שהיתה מתכוונת להזיק לו ולהבאיש את ריחו ולקפח את פרנסתו ולביישו בפני הבריות, היש להאמין לדבריה עליו או לא. ואם רוצה האיש הנ"ל לנקות עצמו [מהחשד] האם יש רשות בידו להטיל חרם ברבים על כל [מי שאומר עליו ש]עשה הענין הזה או מי שטופל עליו שקר וחושד בו במה שאין בו או לא. יורינו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה אין לקבל את דבריה. הרשות בידי כל אדם להחרים בשם מי שמוציא עליו שם רע (הל' דעות פ"ז ה"ב) ואין לו רשות להחרים מי שחושד בו. והנכון בכגון זה להפסיק את הדיבור ולא להטיל חרם ולא דיבור ברבים. וכתב משה.










מה מאוד הפליגו החכמים הקדושים בחומר זה העון ואמרו כל המספר לה"ר מגדיל עונות עד לשמים, ואמרו אמר הקב"ה לשר של גיהנם אני עליו לדונו מלמעלה ואתה מלמטה, ואמרו ראוי להשליכו לכלבים, ואמרו שגדול עונו יותר מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד אשר בכל אחת מהן אמרו יהרג ואל יעבור ואמרו שהוא כופר בעיקר ואין לו חלק לעוה"ב, ואמרו שזכות התורה אינה מגינה עליו, וכאשר מצינו בדואג האדומי אשר כל גודל חכמתו ותורתו לא הגינה עליו, ואף שאמרו עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, אבל לא בעבירה גדולה כזאת, וכבר מצינו שטף גדול מכבה אפי' אור: הנה לכל אלה הדברים לבב כל איש יתפלא הפלא ופלא, במה איפה יגדל העון הזה ויכבד מאוד על כל העבירות שבתורה, אבל תוכן ענינו הוא, כאשר אומר, והוא כי איש אשר יחמוד בלבבו לדבר בגנות הבריות אשר אם יתחיל ללמד לשונו דבר כזאת ופיו ישלח ברעה, הרי לגודל שלוח תנועת הלשון ובשגם חטאו נקל מאוד בעיניו כי יאמר אך דבר שפתים הוא, חיש קל מהר ילכדהו היצר להרגילו לחפש אחרי מומיו של אחרים ולדבר באשמתם, ויתן בהם דופי תמיד ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב הנמצא בהם, והנה הוא מואס בעדת ישראל סגולת עם ה' וכאלו אמר אין טוב בהם אין גם אחד ולו יתברך אין שוה בהם כלל, כי אם באחד המיוחד והמובחר שבהם, וכל זה הוא ההיפך מחפצו ורצונו ית', כי רק בם בכללות העם בחר ה', ולו חפץ ה' באחד המובחר. מי היה לנו גדול ממשה רבינו עבד ה' היה מבחר האנושי ומלפניו לא היה ואחריו לא קם כמוהו, וכבר מצינו בזה להיפך אשר כל יקר וגדולת משה היתה רק למען כללות, ואמרו לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו שחטאו אתה למה לי, ואף גם באמרו ית' ויחר אפי בהם ואכלם נאמר ואעשה אותך לגוי גדול כי כל עיקר חפץ ה' דוקא בכללות אומה ולא ביחידים (מוסר ודעת).

לק''י

מעט מדיני נטילת ידים שחרית


(סימן א) המקור לנטילת ידים שחרית שהוא משום רוח רעה.

איתא בפרק שמונה שרצים (שבת דף קיט) תניא רבי נתן אומר בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלוש פעמים ע''כ ופירש''י בת חורין הרוח השורה על הידים (להזיק האדם) לפני נטילה ומקפדת בנטילתו לנטלה יפה עד שישפוך מים יפה שלוש פעמים על ידיו עכ''פ ורבנו חננאל פירש אחרת וז''ל בת חורין היא פירוש רוח רעה ששורה על גב העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד שלוש פעמים ופוך מעבירה עכ''ל ומש''כ ופוך מעבירה הכי איתא שם בסמוך אמר רבי יוחנן פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים ע''כ ורבנו הרמב''ם לא הזכיר בהלכותיו עניין רוח רעה השורה על הידים וצ''ל דמפרש כרבנו חננאל כ''כ מהר''ח כסאר בשו''ת החיים והשלום סימן ג' ועיין שם בסימן א' שחלקו אב ובנו דהאב לא רצה ליטול ידיו משום דלא הוזכר ברמב''ם וכתב להם מהר''ח כסאר דדבר פשוט הוא שכל דבר שהלכו בו אבותינו חייבין אנו לילך בו אף שלא נזכר בדברי הרמב''ם ז''ל שלא עשו אותו דבר אלא עפ''י חז''ל וכו' וטענת הדוחה זה (ר''ל האב) אינה טענה דאדרבה הוא נותן פגם באבותיו ובחז''ל שהלכו אחריהם היפך מאמר הכתוב ''לא טוב אנכי מאבותי'' ולפיכך ילך האדם אחריהם ולא יהרהר אחר דבריהם כי כולן מיוסדים על אדני פז וכמו שהזהיר שלמה המלך עליו השלום ''שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך'' וחפץ ה' בידך יצלח עכ''ל מהרח''כ. הנה למדים אנו מכל זה דאע''ג שקבלנו עלינו הוראות הרמב''ם והוא מריה דאתרין מ''מ בעניין זה (ובעוד עניינים אחרים שאין כאן המקום לפרטם) שלרוח רעה נהגו בני תימן כפירוש''י וכדעת הזוהר הקדוש שיובא לקמן בעזה''י ושאר פוסקים. אמנם עדיין אפשר לדחוק שגם להרמב''ם יש לרחוץ את ידיו משום רוח רעה וכמש''כ בשו''ת החיים והשלום סימן ג' דהרמב''ם לא זכר דין זה כיון דהוא דבר סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא והכל נזהרין בזה ע''כ ולפי דבריו אלו גם החולקים על פירוש''י בגמרא מודים עכ''פ שצריך ליטול ידיו משום סכנה דרוח רעה.

כמה דברים למדים אנו מדברי הגמרא ופירוש''י הנ''ל

א. כדי לבטל הרוח רעה צריך לרחוץ ידיו במים ולא מועיל מידי דמנקי שמועיל לתפילה עכ''פ, כדאיתא בברכות ארחץ בנקיון כפי ולא כתיב מים. וצ''ע לרש''י כאן מנא ליה שצריך לרחוץ במים ולמה לא יספיק מידי דמנקי וי''ל דכיון דברייתא דרבי נתן נסמכה למימרא הקודמת א''ר מונא משום רבי יהודה טובה טפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית ע''כ ופשוט דמירי במים ולכך נסמכה לה שנלמד מכאן לרוח רעה שצריך לרחוץ במים.

ב. כדי להעביר הרוח רעה צריך לרחוץ שלוש פעמים ולא מספיק פעם או פעמים משא''כ לתפילה.

כמה דברים שלא נתבארו כאן

א. האם צריך נטילה בכלי דוקא או לא.

ב. השלוש פעמים לא נתבאר אם צריך שיהו לסירוגין או שלוש פעמים על יד בנפרד.

ג. איך אפשר להשמר מהרוח רעה עד שיטול ידיו.

(סימן ב) נטילה בכלי.

עיין בתשובת הרשב''א ח''א סימן קצא שנסתפק אם חייב כלי להעביר הרוח רעה או לא, והא לך לשון הזהר בראשית (דף י' ע''ב) הכי הוו עבדי חסידי קדמאי נטלא דמיא הוו יהבי קמייהו ובזמנא דמתערי בליליא אסחן ידייהו וקיימי ולען באורייתא ע''כ ובהדיא כתב דנטילה זו בכלי, ואפשר לחלק דדוקא חסידים הראשונים היו נוטלים בכלי אבל מעיקר הדין אינו מחוייב וכ''כ הרמ''א בשלחן ערוך אורח חיים סימן ד' ס''ז בהגה שאינו צריך כלי וכ''כ רבנו מהרד''ם בשתילי זתים שם סק''ב דמעיקר הדין אין צריך כלי ומש''כ מרן שם ס''י נוטל כלי שלמים אין רצונו לומר שחייב כלי אלא רצונו לחלק ולומר דלרוח רעה נוטל הכלי בימינו ונותנו ליד שמאלו כדי שיריק מים על ימינו תחילה כי הימין הוא העיקר והחשוב אבל לאכילה נוטל הכלי בשמאלו ושופך על ימינו וכמ''ש בשתילי זתים שם סק''יב.

(סימן ג) נטילה סמוך למיטה.

ויש שלמדו מדברי הזוהר הנ''ל דצריך ליטול ידיו כל אדם סמוך למטה עיין בעץ חיים למהרי''ץא דף ב ע''ב ועיין בעריכת שלחן ח''א סימן ד אות א' שדייק מלשון הזהר דלאו דוקא למראשותיו כדנקט הוו מותבי קמייהוב. עוד כתב שם וז''ל ולכאורה מלשון הזהר נראה שהוא מעשה חסידות כדנקט חסידי קמאי וצ''ע אם טעם הנטילה משום ששורה רוח רעה על הידים והמוני עם לא אכפת לן מינייהו שיאחזו ברוח טומאה עד צאת נפשם ועל כרחין צ''ל שהזהר מחייב לכל אדם אלא שמביא לזה ראיה מחסידי קמאי עכ''ל. ובמחכ''ת שאני עפר לרגליו צ''ל בפשטות שחסידים הראשונים היו מדקדקים בכך אבל שאר העם היו נוטלים היכן שנוטלים במשך כל היום לסעודה וביציאתם מבית הכסא ולא שהיו נשארים בטומאת הרוח רעה עד צאת נפשם וגם חסידים האחרונים רובם ככולם היו עושים כהמון העם שבדורות הקודמים להם דאי לאו הכי אמאי קרי הזהר ''חסידי קמאי'' יאמר חסידים סתם (או אנשי הדורות הקודמים) אלא שחסידים הראשונים היו מזדרזים להוציא הרוח רעה יותר משאר העם ויותר מחסידים האחרונים ולא שח''ו חסידי בתראי ושאר המון העם היו מזלזלים בנטילת ידים אלא שלא היו מזדרזיםג. ועפי''ז יש לתרץ מה שקשה מהגמרא דברכות (נא.) א''ר ישמעאל בן אלישע אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש (אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ותלבשהו רש''י) ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו ע''כ וקשה דבין הוא בין השמש שניהם לא נטלו ידיהם א''כ מאי שנא שמש דלא אלא צ''ל דהשמש אינו מתכוין ליטול ידיו ואינו עתיד להוציא הרוח רעה ולכן היא דבוקה בו אבל הוא שעתיד להוציאה שפיר דמי ויוצא מחילוק זה דבאדם שלא נטל ידיו עדיין ויודע בו שהוא זהיר ליטול ידיו בכל יום רק שאינו זריז בזה אפשר דשרי ליטול ידיו ממנו דמה לי הוא מה לי חברו. וכיון שלא מצאתי חילוק זה בפוסקים אין לעשות מעשה עפ''י דברים אלו נגד פשט ההלכה, ועיין בשלחן ערוך או''ח סימן ד' ס''יא שכתב מרן בפשטות לא יטול ידיו ממי שלא נטל ידיו שחרית ע''כ והוא עפ''י הזהר פרשת וישב והטעם כתב מהרד''ם בשתילי זתים סק''יג שהוא אינו יכול להבריח הרוח רעה שעדיין הרוח רעה שורה עליו וסמך מהכתוב והזה הטהור על הטמא והיינו דוקא שלא ישפוך על ידיו אבל להביא לו מים מותר עכ''ל מהרד''ם.

(סימן ד') ההולך ארבע אמות בלא נטילה ודין שכל הבית כארבע אמות.

כתב מהרד''ם בשתילי זתים סימן ד' סק''ב ההולך ארבע אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מיתה עכ''ל ומקורו מהרב תולעת יעקב שכתב שכן כתוב בזוהר ועיין בית חדש שתמה על מרן למה לא הביא דברי הזוהר אלו והרב החיד''א כתב דבנוסחאות הזוהר שלפנינו ליתא אבל נמצא כן מרבנן קשישאי ולכן מרן לא הביא דברי הזוהר אלו וגם מהרי''ץ הביא דברי הרב תולעת יעקב בספרו מעיל קטון סימן א' סק''יד אבל בעץ חיים סדר הנהגת הבקר אחר שהביא דברי התולעת יעקב כתב דברי המהר''ם לונזאנו בספרו שתי ידות דף צה ע''א שתמה על התולעת יעקב בזה שהפריז על המדה במה שכתב דחייב מיתה ואף בזוהר אין משמעות הדברים כןד (משמע שהיה לפניו דברי הזהר אלו וחלק על משמעות הדברים) ועיין באליה רבה סימן א' סק''ד שיישב מנהג העולם גם לדברי התולעת יעקב עפ''י דברי הרב מנחת יעקב שכתב שכל החדר נחשב כארבע אמות אלא שדחה דבריו וכתב שהעולם סמכו בזה על מה שכתב הרב דמשק אליעזר בחולין פ''ח ס''י אות כט דבזמנינו אין כח הרוח רעה חזק עד שיכולה להזיק למי שהולך ארבע אמות בלי נטילת ידים כמו בזמנם וכ''כ מהרש''ל ביש''ש שם סימן לא עיין בזית רענן. הנה ידוע לכל שבחדרי השינה שבבתים אין ברזים ומש''כ הרב מנחת יעקב שכל הבית נחשב ארבע אמות הוא דוקא החדר לבדו ולא כל הבית בכללותו ובדרך כלל חדרי השינה גדולים הרבה יותר מארבע אמות ולכן העצה הזאת לא תועיל לדעת התולעת יעקב. ומקור דברי הרב מנח''י שכל החדר נחשב כארבע אמות הוא דעת רבי שמעון בן אלעזר בגמרא ברכות כה: גבי לקרות כנגד מי רגלים ובעירובין מב: גבי טלטול ושם כתוב שכל הבית כארבע אמות ובלשון חז''ל בית פירושו חדר ואם נשלב הדעות שלרב מנח''י והרב תו''י יתאים לנו המנהג שכתב מרן הגרש''ק שהיו מניחים הכלי בשולי החדר דאע''ג שהחדר היה גדול מארבע אמות סמכו על המנח''י שכל החדר כארבע אמות. וזה שצירפו שתי השיטות נראה כיון דעיקר דינא שאין להחמיר בזה שלא נכתב לא בגמרא ולא בשו''ע וגם בזהר נמצא רק בחלק מהכתבים לכן הקילו בדבר ויש שהקילו יותר ליטול היכן שנוטלים תמיד. ונראה דמהרד''ם לא הסכים עם מנהג זה דאחר שהביא דברי התולעת יעקב היה לו להביא דברי האליה רבה בשם המנח''י שרגיל תדיר להביא על שלחנו וגם תלמידו מהרי''ץ שכתב סמוך למראשותיו משמע כמו רבו אלא שכבר כתבתי לעיל בסמוך שמהרי''ץ סיים בדברי מהר''ם לונזאנו שחומרא היא וגם לא ראה הוא אלא רק לרבותיו שהיו נוהגים כן ולא שכך המנהג ידוע. ולכן נראה דהעיקר להקל בכל גואנא אלא שטוב להחמיר לשום הכלי סמוך למטתו או לפחות בשולי החדר.

(סימן ה') נגיעה בבגדיו קודם נטילה.

כתב מהרד''ם בשתילי זתים סק''ב וז''ל ולא יגע במלבושיו קודם שיטול עכ''ל ומקורו הוא הרב סדר היום וכ''כ מהרי''ץ בעץ חיים בסדר הנהגת הבוקר דף ג' וכ''כ הגרי''ח בספר בא''ח ש''א פרשת תולדות ס''ו בשם עולת תמיד ושם הוסיף לאסור גם אנפלאות (גרביים) והרב מג''א סק''א כתב על דברי הרב עולת תמיד דלא משמע כן בגמרא עיין סימן מו ובברכות דף נא. אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש עכ''ל וכונתו דלפי סדר המובא בגמרא נוטל ידיו לאחר שלובש בגדיו א''כ מותר ליגע בבגדיו קודם נטילה ובשו''ת יביע אומר ח''ה או''ח סימן א' דחה את ראיתו והביא דברי הרב בצלאל אשכנזי בספרו שיטה מקובצת וז''ל וברכות אלו נהגו לאמרן שלא כסדר שהן אמורות בגמרא מפני שאין הידים נקיות שהן עסקניות בכל הלילה ובגמרא לאו דוקא נקיט האי סדרא אלא כלומר על מעשה פלוני מברך כך ועל מעשה פלוני מברך כך וכ''כ הרא''ה בפקודת הלוים (ילקוט יוסף סימן ד עמ' שפה) והראיה השניה שהביא המג''א להתיר ליגע בבגדיו קודם תפילה מהגמרא ברכות נא. שהבאתי לעיל סימן ג' אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש וכתב רש''י אלא אתה בעצמך טלהו ממקום שהוא שם ע''כ והנה לפי זה כל הקפידא ליגע במלבוש קודם נטילה היא שיטול מיד השמש ויש להקשות מאי שנא שמש דלא? ונ''ל כמ''ש לעיל גבי נטילה. והנה בזית רענן סק''ב הביא בשם מהרי''ץ בעץ חיים בשם צואת רבי אליעזר הגדול כהגמרא הנ''ל בשינוי קצת וז''ל בני הוי זהיר בכלי שלמים סמוך למטתך וכשתקום בבקר אל תטול חלוקך ללבוש לא מידך ולא מיד אחר שלא נטל ידיו כי רוח הטומאה שורה בידים עכ''ל ואע''ג דאפשר לומר דאינו חולק עם הגמרא דאפשר לומר דמפרש יותר מ''מ יותר נראה דפליגי דאם באמת התלמוד סובר דאסור ליגע במלבושיו קודם נטילה לא הוה שתיק בדבר שכ''כ מצוי שיקרה ועוד שבזמנם היו ישינים ערומים וכתב מרן בשו''ע או''ח סימן ב ס''א וז''ל לא ילבש חלוקו מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום כשהוא מכוסה עכ''ל ואיך אפשר ליזהר בזה קודם שיטול ידיו? ובהלכה ג' כתב מרן דלא יגע קודם נטילה בפה ובחוטם באזנים ובעינים, ונגיעה בלמבוש לא הזכיר כלל וצ''ל דמפרש הגמרא כפשוטה דמותר ליגע במלבושיו קודם נטילה והקפידא היא רק שלא יטול מיד השמש וכפשט התלמוד כ''כ בזוהר בראשית וז''ל בקיצורה ועל דא לא יסב בר נש מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי וכו' ועל דא לא יטול ידוי בר נש ממאן דלא נטיל ידוי ע''כ ולא כתב שגם הוא בעצמו לא יקחם קודם נטילה והטעם לכך צ''ל דאי אפשר בלאו הכי ולכן חוק בבריאה שבמקום שאי אפשר ליזהר אין יכולת לרוח רעה להזיק, ונ''ל דגם גבי נטילה שלא יטול ממי שלא נטל ידיו שחרית צ''ל הטעם הזה. וראה בספר עוד יוסף חי להגרי''ח פרשת תולדות ס''ו ז''ל כתב במנחת אהרן ז''ל קודם נטילת ידים לא יגע במלבושיו כמו שהזהיר בסדר היום והדין עמו כדי שלא ישרה רוח רעה בבגדיו בנגע בהם קודם שנטל ידיו עכ''ל (המנחת אהרן) והנה אנו רואין דאין העולם נזהרין בזה ובאמת קשה להזהר בכך ונ''ל בס''ד דאין לחוש לזה יען כי רוח רעה לא תשרה על כלים שלעץ או ברזל ונחושת ולא על כלים שהם מצמר ופשתן וכיוצא ואינה קופצת ממקומה שהוא בידים אלא רק על מאכל שהיא היתה בידים שהם בשר לכך תשרה על כל מין מאכל שהוא כמו בשר וכן שורה על כל מיני משקין שהמשקין והמאכל עניין אחד הם וכו' אבל אינה נעתקת ושורה על כלים ובגדים דאינם מעין המקום שהיתה חונה עליו ואם אין אתה אומר כן תקשי לך איך נוטל בכלי שיש בו מים לערות ע''י והלא כיון שנגעה ידו בכלי שרתה רוח רעה בכלי וממילא נטמאים המים שבתוכו ואיך עושה בהם טהרה לידיו בנטילה אלא ודאי לא תשרה רוח רעה על הכלים או על בגדים וכן מצינו שאמרו דאסור להניח ידו על עיניו קודם נטילה ואם רוצה לחכך יחכך על ידי הבגד ומאי אהני אלא ודאי אין רוח רעה שורה על הבגד ועוד קשיא לך על אזהרה זו שמזהיר הרב (מנחת אהרן) שלא יגע במלבושיו והלא בעל כרחו צריך ליגע בכר ובמכסה (כונתו לשמיכה) במטתו ולפי דבריו רוח רעה שורה עליהם וצריכין רחיצה ביום אלא ודאי אינה שורה על כלים ובגדים ולכך אין העולם נזהרין בזה עכ''ל הגרי''חו. איתא בפרק שמנה שרצים (קח:) יד לעין שחרית קודם שנטל ידיו תקצץ נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן ע''כ עם פירוש''י ושם מוזכרים גם חוטם פה אוזן חסודה אמה פי הטבעת וגיגית שלשכר, ונפסק בשו''ע או''ח סי' ד ס''ג וז''ל לא יגע בידו קודם נטילה לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים עכ''ל והנה הראה לנו כיצד להזהר ולהשמר מהרוח רעה קודם נטילה ואילו מלבוש לא קתני ולכן נראה למעשה דאין לחוש ומותר ליגע בבגדיו קודם נטילה וטוב להזהר ליגע בבגדים שאינו חייב אלא רק בגדים שחייב ליגע בהם קודם נטילה אין להחמיר כלל.

(סימן ו') כמה פעמים צריך ליטול ידיו.

כתב מרן בשו''ע או''ח סימן ד' ס''ב וז''ל ידקדק לערות עליהן מים שלוש פעמים להעביר רוח רעה ששורה עליהן עכ''ל וכן הוא בגמרא שהבאתי לעיל סימן א' וביאר מהרד''ם בשתילי זתים סק''ה שאין הרוח רעה הולך אלא בשלוש פעמים דהיינו פעם אחת על יד ימין ופעם אחת על יד שמאל עד שלוש פעמים ע''כ ומבואר בדבריו דהשלוש פעמים לסירוגין וכ''כ בשער הכונות ערך ברכות השחר והטעם בנטילה לסירוגין משום שהטומאה קופצת מיד ליד עד שלוש פעמיםעד שמסתלקת לגמרי. אולם מהר''ח כסאר כתב בתשובה שנהגו לשפוך שלוש שפיכות על כל יד ויד ואף שאינן בסירוגין (החיים והשלום סימן א) וכ''כ הרב סדר היום בשם הזהר פרשת וישב דף קפד עמ''ב ומהרי''ץ בעץ חיים סדר הנהגת הבקר הביא שתי הסברותז וכתב דאם נוטל לסירוגין כדעת האר''י (שהובא בשתילי זתים) יוצא בה גם לדעת סדר היום. ומהר''י צובירי זצ''ל בסדורו כנסת הגדולה כתב כדעת מהרד''ם וכ''כ בספרו שורש החיים עמ' יג ושם כתב דטוב ליטול פעם רביעית וזהו כדעת הגר''א בספר מעשה רב סימן ה' והטעם לנטילה רביעית לטהר המים שנטמאו וכ''כ מהרי''ץ (סביב לשלחנך ד''ה שלוש פעמים) ומספר שער הכונות נראה שאין צריך לכך דאחר שנטל פעם שלישית על יד שמאל נעתקה הרוח רעה לגמרי וכן הרבה לא נהגו בזה והמחמיר תע''ב.

(סימן ז') הלכה למעשה.

א. הישן בלילה רוח רעה שורה על גופו, וכשמתעורר משנתו פורחת ממנו ושורה רק על אצבעותיו, ואינה עוברת ממנו עד שירחצם שלוש פעמים,ולכן צריך לרחוץ את ידיו שלוש פעמים.

ב. אופן הרחיצה, שנוטל הכלי בימינו ונותנו לשמאלו, ושופך המים על ימינו פעם אחת, ואח''כ על יד שמאל פעם אחת, עד שלוש פעמים. ונמצא שנוטל שלוש פעמים לסירוגין, וכן המנהג.

ג. אם אין לו כלי ירחוץ שלוש פעמים מתחת לברז.

ד. לא יטול הכלי מיד אחר שלא נטל ידיו שחרית.

ה. לא יקח מלבושיו מיד אחר שלא נטל ידיו שחרית, אבל יכול הוא בעצמו ליקחם אעפ''י שהוא עדיין לא נטל ידיו. ואם יכול להזהר שלא ליגע במלבושיו קודם נטילה, ראוי להחמיר שלא ליטלם עד שיטול ידיו.

ו. לא יטול ע''ג קרקע אלא יקח כלי ויטול לתוכו וטוב שיהיה הכלי האחר מאוס שלא ישתמשו בו לדברים אחרים.

ז. הנוטל לתוך הכיור דינו כנוטל לכלי.

ח. מעיקר הדין מותר לילך יותר מארבע אמות בלא נטילה, רק שלא ישהה יותר מדאי בלא נטילה.

ט. טוב לשים כלי הנטילה על יד מטתו, כדי שלא ילך ארבע אמות בלא נטילה. ואם אינו יכול לעשות כן, יניח הכלי בחדר שהוא ישן בו, אפילו המרחק גדול מארבע אמות, שכל החדר נחשב כארבע אמות.

אוז''ל שם ויזהר שיהיה לו כלי שלמים סמוך למראשותיו כדי שמיד כשיקום יטול ידיו וכדאיתא בזוהר בראשית וכו' ע''כ.

בושם כתב שהמנהג לשום הכלי בשולי החדר שישינים בו. אכן לשון הזוהר ''מותבי קמייהו'' אינה מדוקדקת דוקא למראשותיו אבל יותר אינה סובלת שיהיה הכלי בשולי החדר ולשון הזוהר מתאים יותר ללשון מהרי''ץ ולא שחייב שיהיה למראשותיו אלא שיהיה קרוב ביותר שלא ישהה בטומאה.

גוכעין זה מצאתי בפרק אין עומדין (ברכות ל:) תנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו לבם לאביהם שבשמים ופירש''י שוהין שעה אחת במקום שבאו להתפלל ע''כ וכן פסק מרן בשלחן ערוך או''ח סימן צג ס''א אלא דשם לא כתב שזה לחסידים דוקא ומשמע כמו שפירש מרן הגרש''ק דברי הזוהר. אולם עיין בשתילי זתים שם סק''א שפירש בשם מג''א היינו לחסידים אבל לשאר העם די בשעה מועטת וזה כמו שכתבתי לפרש דברי הזוהר דהוא לחסידים וכ''כ מורנו ורבנו עצמו בעריכת שלחן וז''ל לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה וצריך להתמהמה מעט עד שתתישב דעתו עליו ויתפלל בכונה ע''כ והוא שילוב דברי מרן עם שתילי זתים כמ''ש בהערה שם.

דהנה בדעת מהרי''ץ יש לעיין דבתחילה הביא דברי הזוהר וכתב שיביא כלי שלמים סמוך למראשותיו ודברי התו''י שההולך ארבע אמות בלא נט''י חייב מיתה משמע שדעתו דחייב שיהא הכלי סמוך שלא ילך ארבע אמות בלא נטילה אבל אח''כ הביא דברי מהר''ם לונזאנו שהוכיח דלא כתו''י דהפסוק מירי שם לעניין אחר ומשמע מכאן דאין איסור לילך ארבע אמות בלא נטילה רק שראוי להזדרז להוציא רוח רעה ממנו ע''י שיניח הכלי למראשותיו אולם לאחר שהביא דברי מהר''ם כתב בשם ספר מעבר יבק שיזהר שלא לילך ארבע אמות בלא נטילה כי דברים אלו גורמים טומאה לנשמתו בצאתה מן הגוף ומתאמצים בה הרוחות רעות שהחזיקו בו בחיים ע''כ ונראה לי שהביא דברי המעב''י כדי להחמיר דלדברי התו''י אין ראיה ואין טעם להחמיר מסבתו אבל טעמו שלמעב''י נכון הוא. ואעפ''כ נראה דגם למהרי''ץ אין איסור בדבר שסיים בדף ג' וז''ל ראיתי רבותינו הראשונים שמחמירים ליטול תחלה קודם צאתם מפתח חדרם וכשאין דבר מונע נכון להחמיר עכ''ל ואם נדקדק בדבריו נראה שלא כתב שנותנים כלי שלמים ליד מטתם אלא אינם יוצאים מפתח חדרם בלא נטילה וזה כמנהג שכתב מרן הרב שלמה קרח הוא לעיל. ולמדים אנו מכאן דאין המנהג ידוע כן אלא שכך ראה לרבותיו.

הוהא לך לשון הזוהר תיבה בתיבה ותא חזי כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא וליליא פריש גדפהא על כל בני עלמא טעמי טעמא דמותא ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוחא מסאבא שטיא על עלמא וסאיב עלמא ושריא על ידוי דבר נש ואסתאב וכד אתער אתהדר ליה נשמתיה בכל מה דיקרב בידוי כולהו מסאבי בגין דשריא עלייהו רוח מסאבא ועל דא לא יסב בר נש מנוי לאלבשא ממאן דלא נטיל ידוי דהא אמשיך עליה ההוא רוח מסאבא ואסתאב ואית ליה רשו לההוא רוח מסאבא לשריא בכל אתר דאשכח רשימו מסטריה ועל דא לא יטול ידוי בר נש ממאן דלא נטיל ידוי בגין דאמשיך עליה ההוא רוח מסאבא וקביל ליה האי דנטל מיא מיניה ואית ליה רשו לשריא עלוי דבר נש בגין כך בעי בר נש לאסתמרא בכל סטרוי מסטרא דהאי חויא בישא דלא ישלוט עלוי עכ''ל הזוהר הקדוש.

והנה לפי דבריו שהרוח רעה לא תשרה על כלים ובגדים קשה דלמה הזוהר כתב בכל מה דיקרב בידוי כולהו מסאבי לשיטתו היה צ''ל בכל מאכל (ומשקה) ועוד למה לא יקח בגדיו ממי שלא נטל ידיו הלא אין מקבלין טומאה לדבריו, והראיה שהביא גבי עיניו וכר ושמיכה צ''ל כמו שכתבתי שכיון ואי אפשר ליזהר בזה לכן אין להקפיד שלא ליגע דא''כ לא שבקת חיי לכל בריה דמי אינו נוגע בכלי הנטילה ובשמיכה ובכר ובבגדיו שעליו.

זושם הביא דברי הרב יהודה צעדי שכתב ליטול כשתי הסברות ובתחלה יטול כדעת סדר היום שהוא כסתם לשון חז''ל שלא חילקו ואח''כ יטול כדעת האר''י ועוד כתב בשמו שאם אחר שופך על ידיו די שישפוך שלוש פעמים על שתי ידיו ע''כ.
........................................................................................................................................................................................................................................................................................................................................

בחירות

שאלה: האם מותר להשתתף בבחירות לכנסת?

תשובה: שאלה זו נשאלו הרבה מחכמי ישראל בדורות הקודמים מכל העדות וביניהם גם חכמי תימן היושבים ראשונה במלכות עיר קדשנו ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן. עיין בשו''ת זכרוני איש לרב אברהם אלנדאף זצ''ל באבן העזר סימן סגא שנשאל בנדון זה וזה לשון השאלה מתכבדים אנו לשאול את מעכ''ת ע''ד האסיפה המיסדת שיש בה זכות בוחרות ונבחרות לנשים האם מותר עפ''י דין תורה להשתתף לאסיפה כזו. נבקש לבאר בתשובה גם אם יתקיים רק זכות בוחרות לנשים מה יהיה הדין תורה. ותשובתו שלרב המחבר רבנים נכבדים לפלא היתה השאלה בעינינו ועד שמעכ''ת בא לשאול על ההשתתפות באספה כזו מפני שיש בה זכות בחירת הנשים מדוע לא שמו על לב לשאול על האנשים החפשים (כונתו חפשים ממצות פורקי עול שמים והיינו כפריםב) אשר בודאי יבחרו בה האם יכולים החרדים להשתתף עמהם אחרי שחשבם רבנו הנשר הגדול הרמב''ם ז''ל בהלכות ממרים כי לא בכלל ישראל הם ויש להתרחק מהם בכל דבר? וכאשר תפתר שאלת האנשים אז נבוא אל שאלת הנשים. ומ''מ אנן בדידן לפק''ד נראה דאם יש באספה זו זכות לנשים כנ''ל אסור להשתתף בה יען שהוא נגד דת תורתנו הקדושה דאעיקרא דדינא לא מצאנו התר לבחירת הנשים להתמנות מנהיג ושר ופקיד על הקהל בשום מקום אדרבה מצאנו הדבר מפורש להיפך והא לך לשון רבינו הרמב''ם בפרק ראשון מהלכות מלכים דין ה': אין מעמידין אשה במלכות שנאמר ''שום תשים עליך מלך'' מלך ולא מלכה וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש עכ''ל (הרמב''ם) וכו' וא''כ המתיר להשתתף בדבר זה הוא מחזיק ביד עוברי עבירה זהו הנראה לענ''ד. וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו עכ''ל  מהר''א אלנדאף. ויוצא מדבריו שכדי להתיר להשתתף בבחירות צריך שיהיו הבוחרים רק אנשים שומרי תורה ומצות ולא נשים אף שהן צדקניות וכן הנבחרים שיהיו אנשים יראי ה' ולא נשים או חפשים. והנה מדברי הרמב''ם על דבר הנשים יש להקשות איך דבורה הנביאה היתה שופטה את ישראל והרי אין ממנים אשה לכל שררות? ויש מי שתירץ שלמלכות אין ממנים כלל אבל לשאר שררות ממנים ברצונם שלצבור (כ''כ בספר באר מרים בשם הרב ערוך השלחן בחשן משפט סימן ז') אמנם זה דלא כהרמב''ם כמ''ש שם המחבר שזה לקצת מהראשונים ובשם ספר עין משפט הביא דבשאין כמותה אפשר למנות וכמו שמצינו בשמעיה ואבטליון שהיו גרים ונתמנו שניהם אחד לנשיא ואחד לאב בית דין ועיין להרדב''ז בפירושו להרמב''ם שתירץ דעפ''י הדבור נתמנתה דבורה לשפוט את ישראל. ובזמנינו התר זה אינו שייך דנתנה נבואה לשוטים. ותמיד הרתיעו חכמי תימן שבירושלים נגד השתתפות בבחירות מהם הראב''ד הרב שלום אלשיך וחבריו והראב''ד יחיא עבאהל וחבריו והרבה מחכמי הספרדים מהם מהרש''א אלפנדרי בשו''ת הסבא קדישא ח''ב והאריך הרבה לאסור הבחירות וכן ראשי ישיבת פורת יוסף לדורותיה החל מהגאון רבי עזרא עטיה והרב יהודה צדקה ובנו הרב משה שמכהן כיום בראשות הישיבה והרב בן ציון אבא שאול הרב יעקב מוצפי שהיה הראב''ד שלעדת הספרדים וכן מחכמי האשכנזים רבה שלירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד ורבני העדה החרדית לדורותיה ורבי יואל טייטלבוים האדמו''ר מסאטמר שחבר ספר שלם בענינים אלו הנקרא ויואל משה והוסיף לכתוב שאדם הבוחר עובר על איסור שיתוף לעבודה זרה ע''י שמקיימים העבודה זרה בארצנו ופסוק מפורש הוא ''אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים''.

לכן הלכה למעשה שאסור להשתתף בבחירות הנ''ל ולא בכיוצא בהם ואפילו שמשתתף כדי להציל את העם היהודי שכתוב אל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה.

אהן אמנם שששאלה זו נשאלה בשנת התרע''ט כתשע שנים לפני קום המדינה אבל התוכן גם שלתשובה מתאים ביותר לנדון דידן.

בוכמו שכתבו בהמנון שלהם להיות עם חפשי (מן המצות) בארצנו.

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, 
שאלה: כיצד מברכין על גרעיני אבטיח? 

תשובה: כתבו בתוספות בפרק כיצד מברכין (ברכות דף ל''ו ע''ב ד''ה קליפי) שעל גרעיני הפירות מברך בורא פרי העץ, ולמדו זאת ממה שאמרו שם בגמרא ''וערלתם ערלתו את פריו'' דתיבת ''את'' באה לרבות את הגרעינים שחייבים בערלה א''כ לעניין ערלה הוא הדין לעניין ברכה שברכת הגרעין כברכת הפרי. וכ''כ גם הרא''ש סימן ד' והוסיף ובלבד שלא יהיו מרים וכ''כ המרדכי סימן קיד ורבנו יונה. אבל הרשב''א (בחידושיו) חלק על התוספות הנ''ל וכתב דאדרבה מזה שריבו הגרעינים מתיבת את משמע שאינם פרי ולא יברך בפה''ע ועל גרעינים המרים כתב שלא יברך כלל כיון שאינו נהנה אבל מתקן ע''י האור או דבר אחר יברך שהכל. ופסקו הטור ומרן השולחן ערוך (באו''ח סימן רב ס''ג) כהתוספות והרא''ש הלכך על גרעיני פירות אם אינם מרים מברך בפה''ע. אמנם מהר''י צלאח בשו''ת פעולת צדיק ח''ג סימן קעט תמה על מרן איך פסק היפך דעת הרשב''א ולא חשש לסב''ל ולכן כתב דירא שמים יקח פרי אחר ויברך עליו ויכוין לפטור הגרעינים. הנה ידוע דיהודי ספרד עושים סב''ל אפילו נגד מרן שקבלנו הוראותיו וכן נוהגים גם כאן כמ''ש החיד''א בספרו ברכי יוסף סק''ג לברך על גרעיני הפירות שהכל וכן העיד בספר ברכת יוסף הובא בשו''ת יביע אומר ח''ז סימן לא (אות ב' ואות ה') אמנם עיין בהערה שם שהביא כמה פוסקים הסוברים דלדעת הרשב''א צריך לברך על הגרעינים בפה''א ולא שהכל מהם האבודרהם ומאמ''ר ועוד וכך דעתו הלכה למעשה וחזר ע''ז בחזון עובדיה עמ' קנג (אולם ראה בספר הלכה ברורה להגרד''י בנו שהוכיח שדעת הרשב''א לברך שהכל ושאין לזוז ממנהגם. מ''מ מנהג יהודי תימן כדעת מרן כפי שהעיד הרשי''ה בהגהותיו על פעולת צדיק וכן נראה דעת מהרד''ם שלא העיר מאומה בשתילי זתים וידוע דבמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. וגם ספרדי שירצה לעשות כמרן הרשות בידו כמ''ש ביבי''א (סוף אות ד וסוף אות ה). ודע שכל מה שנחלק הרשב''א עם התוס' דוקא בשלא נטעום אדעתא דגרעיניהם אבל אם נטעום אדעתא דהכי לכולי עלמא מברך ברכתו הראויה. ולכן אותם גרעיני אבטיח המצויים בזמנינו לרוב בודאי אדעתא דהכי נטעי להו ולכן ברכתם בפה''א לכולי עלמא וכן כל כיוצא בהם. ואין צ''ל שגרעינים שחורים ג''כ מברך בפה''א שזהו פריו. 

סיכום: 

א. גרעיני הפירות אם נהנה מהם מברך עליהם כברכת הפרי, אפילו שלא נטעום אדעתא דגרעיניהם. 

ב. אם אוכלם ביחד עם הפרי כגון אבטיח וגרעיניו מברך על הפרי ופוטר את הגרעינים. 

ג. גרעיני אבטיח וכן גרעיני דלעת הנמכרים כיום בחניות לעולי עלמא מברך בפה''א.

 

                                 מוריד הטל,  ברנו וכו' בטללי רצון.
             
                         תכתבו בספר החיים ובספר הזכרון