פרשת "וילך" בפרשת השבוע, אנו פוגשים ביטוי מיוחד שחוזר על עצמו מספר פעמים ביחס לתורה - שירה (לפחות 4 פעמים). וגם שמדובר בהקשר שלילי, תאור הצרות הקשות שיפקדו את עם ישראל כשיעבוד עבודה זרה בעתיד, התורה שהיא שירה תעיד בבני ישראל שאכן הם הוזהרו מראש על מה שיקרה להם.. ולכאורה, מה שייך בזה לשון שירה, הרי מדובר בטרגדיה לאומית ולא בשירה של שמחה?! ונראה שיש פן חיובי במה שיקרה שמתאים לביטוי שירה. דווקא בשיא הצרות, מובטח לעם ישראל שהם לא יכלו ח"ו, וישארו לנצח עם הבחירה. וגם הקשר שלהם לקב"ה ולתורה לא ייפסק לעולם. כמו שהתורה אומרת בפרשתנו: "כי לא תשכח מפי זרעו". ומובא ברש"י, "הרי זו הבטחה לישראל, שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי". לכן התורה נקראת "שירה", גם מלשון שרשרת. שהתורה מחברת בין ישראל לקב"ה גם בעיתות משבר. כמו ששמואל אומר לעם ישראל לאחר שביקשו מלך: "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול". החיבור בין עם ישראל לתורה ולקב"ה הוא מוחלט ונבדק דווקא בזמן המשבר. שנזכה, לראות בקרוב את משיח צדקנו והגאולה השלימה, ונזכה בשנה טובה ומתוקה. הלכות יום הכיפורים: א. בעשרת ימי תשובה, יש להתפלל בכוונה ולהקפיד לקום לסליחות, ולהרבות בצדקה, חסד ומעשים טובים, כי זו תקופה מיוחדת של קרבת ה', וסמוך לחתימה של יום הכיפורים. ב. לקראת יום הכיפורים, יש להרבות אהבה ואחדות, ולבקש סליחה ומחילה מכל מי שנפגע מאיתנו במהלך השנה. כולל: חברים, רבנים, הורים ובני משפחה, וכמובן האשה והבעל יבקשו מחילה זה מזה, ויקבלו עליהם להיזהר יותר שלא לפגוע ולכבד זה את זה. ג. בערב יום כיפור נוהגים לעשות כפרות בתרנגולים או במעות על פי הנוסח שבסידור או במחזור. ד. בערב יום כיפור מצוה לאכול ולהרבות בסעודה לכבוד החג הקדוש שמכפר ומטהר מכל העוונות. ולכן יש לאכול פת כזית לפחות פעם אחת במהלך היום. גם נשים וילדים שהגיעו לחינוך חייבים בזה. ה. נוהגים לטבול במקוה בערב יום כיפור (גברים בלבד), ויש הנוהגים גם ללקות על ידי רצועה (מכות קלות). ו. יום הכיפורים אסור מהתורה באכילה ושתיה, ויש על כך כרת בשיעור החיוב, וכן אסור ברחיצה, סיכה, נעילת הסנדל של עור, ותשמיש המיטה. ז. אין שום היתר לאכול או לשתות, אלא במצב של פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש. גם כשמותר לאכול או לשתות, עושים בפחות מכשיעור. שזה, כל עשר דקות יאכל או ישתה 30 סמ"ק (או גרם - באכילה). במקרה שאוכל בפחות מכשיעור, זה מוריד את הכרת, אך עדיין יש איסור מהתורה. אם יש צורך דחוף ואי אפשר להגביל כנ"ל, ישתה או יאכל כדרכו. ח. לגבי קטנים, מגיל תשע מחנכים לצום לשעות, היינו מעבר לאכילה רגילה, לפי כוחו של הילד. מגיל אחת עשרה ושתים עשרה, צריך לצום כל היום מדין חינוך. ויש שמקילים בזה היום, שחולשה ירדה לעולם, ואפילו סמוך לבר מצוה ובת מצוה, והכל לפי יכולתו של הילד ועל פי שיקול דעת של ההורים. בברכת, שנה טובה כתיבה וחתימה טובה